עיטור זה ניתן ללוחמים אשר ביצעו אקט ששינה את פני הקרב או המערכה כולה, תוך סכנה מוחשית ומובהקת לחייהם. ואם הוענק לכם פעמיים גם הגיע בצירוף פסל בדמותכם בעיר הולדתכם. כמובן שמאוחר יותר, חל פיחות מה במעמדו של עיטור נערץ זה. הוא הוענק, למשל, לסוכן שחיסל את טרוצקי בפקודתו של סטלין, ולמנהיגים פוליטיים לרגל יום הולדתם. מתוך 11,657 ממליוני האנשים שנלחמו במלחמת המולדת הגדולה וקיבלו עיטור זה, היו 153 יהודים. שישה מתוכם עשו לישראל.

אחרים יהיו יותר נפוצים. "עיטור מלחמת המולדת הגדולה" למשל, ניתן לחיילים ופרטיזנים על גבורה בשדה הקרב. אך במלאת 40 שנה למלחמה, הוא הוענק לכל משתתפיה שעדיין בחיים. עיטורים אחרם הם לאו דווקא צבאיים. "עיטור הכבוד" הוענק על דברים כמו המצאות וחידושים טכנולוגיים, ייעול הייצור והצלת חיים. ו"מדליית הניצחון על גרמניה" הוענקה לכל משתתפי המלחמה, בחזית ובעורף.

ואם אתם מחובבי הטריוויה, אז "עיטור אלכסנדר נייבסקי", שניתן על כישורי פיקוד מרשימים, הוא היחיד בעולם שנושא את דיוקנות של שחקן קולנוע. ניקולאי צ'רקסוב, שגילם את דמונו של הנסיך בן המאה ה-13 בסרטו המהולל של סרגיי אייזנשטיין. ואם תמצאו במקרה בבוידעם של סבתא את "עיטור הניצחון", אל תקחו אותו לשוק הפשפשים הקרוב. אם כבר, ל"סות'ביס". היו רק 20 כאלה והם עשויים מפלטינה, זהב אבני אודם ויהלומים.