חגיגת תרבות ישראלית עכשווית בהשראת העיר סנט פטרבורג

מופעי מוזיקה, מחול, אמנות פלסטית, צילום ווידאו, תיאטרון בשיתוף הקהל, הרצאות ועוד

 

Look הוא שם קיצור לבצל ברוסית.

ההצבה הפרפורמטיבית של תיאטרון קליפה מתרחשת בחדר מלא בקילוגרמים רבים של בצל. המופיעים פועלים במערך עבודה המדמה פס יצור, אך זהו פס יצור משובש, דו כיווני, של עיטוף בצלים בשכבות נוספות מחד וקילופם עד לפירוק מוחלט מאידך: בחלקו האחד של פס היצור, עוטפים המופיעים בצלים פשוטים בנייר זהב ומוסיפים להם שכבה נוספת, בעלת מראה יקר ונוצץ. הבצלים הזהובים נאספים לקונסטרוקציות המזכירות את כנסיית הגואל שעל הדם, אחד המונומנטים הארכיטקטוניים הידועים בפטרסבורג.

בחלקו השני של פס היצור, המופיעים מקלפים את הבצל, דומעים ומפשיטים אותו עד להכנת המאכל הידוע כמאכל עוני - מרק בצל פשוט.

 

העבודה נוצרה לזכרו של מייסד קבוצת קליפה, דמיטרי טולפנוב - אומן פטרבורגי שפעל רוב שנות בגרותו בישראל והלך לעולמו ב-2015. בנערותו, דמיטרי היה חלק מצוות תלמידים שסיימו בהצטיינות את בית הספר המקצועי לסיתות אבן וחקק במו ידיו את אותיות השיש המופיעות תחת כיפת הזהב בכנסיית הגואל שעל הדם, ששופצה בתחילת שנות ה-80. במידה מסויימת, פס הייצור בעבודה מהווה גם סוכת אבלים. כמות הבצלים בהצבה לא מאפשרת לאף עין להשאר יבשה.

 

מעבר להיות העבודה לזכרו של דמיטרי, העיסוק בבצל, הירק הכל כך פופולארי ברוסיה, הצומח גם בקור, נוגע בשלל תמות הקשורות לפטרבורג; העושר המוזהב לעומת העוני המרוד, העיסוק הסיזיפי בקילוף ובכי, בזכרון המצור הממושך על העיר וזכרון בנייתה, המהירה, האכזרית. רבבות הקליפות המוטלות על רצפת החדר עליהן נבנות כיפות הזהב כמו רבבות גופות הפועלים עליהן נבנתה העיר.

 

הקהל מוזמן לצפות ולהשתתף בהצבה במספר דרכים, לפי בחירתו.

ניתן לצפות במהלך הכוריאוגרפי-אבסורדי של פס הייצור מרחוק, מבלי להתקרב לסביבת עיטוף וקילוף הבצלים, כפי שצופים במיצג שאינו בימתי.

ניתן להכנס אל המתחם בו תוצג העבודה ולחוות אותה באופן פאסיבי יחסית - לשאוף את ריח הבצל החזק, לבחון את פעולותיהם ותנועותיהם המדויקת של המופיעים, לטעום ממרק הבצל שהם מכינים, לבכות בדמעות בצל ולדרוך על הקליפות הלבנות המכסות את הרצפה כמו שלג מלוכלך.

 

אלו שירצו לחוות תוך פעולה יוזמנו להצטרף אל פס הייצור ולהחליט אם להיות בין העוטפים או בין המקלפים. החלטה זו וסיבות הבחירה באפשרות אחת או בשניה יידונו עם המופיעים.

 

המופיעים בהצבה הינם חברי קבוצת קליפה ותלמידיו של דמיטרי טולפנוב.

*LOOK (בצל ברוסית)

יוצרת: עידית הרמן

תאטרון קליפה

הצבה פרפורמטיבית / מיצג

משתתפים:

אורין יוחנן, קזויו שיונורי, צבי פטרקובסקי, רפאל האוגס, גבריאל נויהאוס, אלכסנדרה טולפנוב

הפקה:

יותם מיכאל יוגב

משך היצירה: כשעה.

זמן הצפיה והשהיה בחלל יקבע ע״י כל צופה לפי רצונו.

המחזה מתאר בשמונה תמונות את קורותיהם של ארבעה אנשים אשר מגיעים לסנט פטרבורג בנסיבות מסתוריות. שהותם בבית מלון משותף מאפשרת להם, או מאלצת אותם, לשבת יחד כל ערב לארוחת ערב משותפת בה הם מספרים קצת ממה שעשו באותו היום. עם התקדמות המחזה נדמה שהיפוך הלילה והיום, המאפיינים את לילות חודש יוני בסנט פטרבורג, מתעתע בחבורה; מה שנדמה כאור מתגלה כחושך ומה שנראה כחושך מאיר לפתע.

המחזה עוסק בנושא הזהות האנושית והאופנים בהם היא מתקלפת ומתגלה מחדש, ומבקש להציג תמונת מראה של הקיום היהודי ההיסטורי בסנט פטרבורג. מה שנראה כבלימה, רגרסיה או דיכוי מתהפך לאפשרויות חדשות וצמיחה, אך גם להיפך.

המחזה מבקש גם למתוח קו ביקורתי עדין על האפשרות הנוסטלגית, ובודק את גבולותיה של הנוסטלגיה התרבותית הסובייטית.

לילה כיום יאיר

יוצרת: אלכסנדרה מנדלבום

מחזה הקראה בהשתתפות הקהל

יוצרת: אלכסנדרה מנדלבום

דרמטורגית: רות חוף

מפיקה: ברכי ויינשטיין

 

משך היצירה:

35 דקות לסבב

הסבבים מתקיימים במקביל לאורך כל הערב

הקריאה בעברית

קהל:

4 משתתפים בכל שולחן, 7 שולחנות פעילים

העיר סנט-פטרבורג אפופה בענן מיסתורין והיסטוריה רומנטית ומצטיירת כערש התרבות של רוסיה: לא בכדי הייתה ביתם של המשוררים הגדולים של רוסיה ושל הדמויות הספרותיות של ענקי הספרות הרוסית, שעיצבו והשפיעו גם על בניין התרבות הישראלי.

בחיפוש אחר הדמויות ההיסטוריות המזוהות עם העיר עולות נשים מעטות מאוד. העבודה מחפשת להתחקות אחר היסטוריה נשית בעיר סנט פטרבורג, ולראות כיצד אותה היסטוריה פטרבורגית זולגת לתוך המרחב האינדיבידואלי, האישי.

באמצעים של תנועה, סאונד וטקסט, העבודה מייצרת "אתרי נוכחות" חדשים של נשים מההיסטוריה ומההווה של העיר, כדוגמת המשוררת אנה אחמטובה והמהפכנית פאני קפלן. בתגובה למונומנטים ההירואיים המזוהים עם סנט פטרבורג, ניצב הגוף הנשי בקנה המידה האנושי שלו, בדומה לנשים שאנו מנכיחות את סיפורן. במקום אנדרטאות מונומנטאליות, אנו עושות "אתרי הנכחה".

 

בין הנשים בהן מתמקד המופע:

פאני קפלן (1890-1918) אקטיביסטית מהפכנית שהשתייכה ל SRS (Social Revolutionary Party), ב30 באוגוסט 1918 היא ניסתה להתנקש בלנין שהחשיבה כבוגד במהפכה, בעקבות האיסור על מפלגתה מלהתקיים. בעקבות ניסיון ההתנקשות הוצאה פאני להורג ארבעה ימים אחר כך.

אנה אחמטובה (1889-1966) משוררת תור הכסף של הספרות הרוסית וזרם האקמאיזם. הוחרמה בשנות המשטר הסובייטי וזכתה להכרה לאומית מחודשת עם מות סטאלין. אנדריי ז'דונוב, היורש המיועד של סטאלין כינה אותה חצי זונה, חצי נזירה, בשנת 1946 היא הוצאה מאיגוד הסופרים הסובייטים אחרי שהיא הוגדרה כ"משוררת ריקנית, זרה לתרבות העם הסובייטי וסוגדת למערב". בשנת 1987 ייצא לאור ה"רקוויאם" והפך לסמלה של תקופה.

אתרי הנכחה (שם זמני)

יוצרת: דניאל שופרא

מופע מחול

משתתפות:

מעין חורש, משי אולינקי,

דניאל שופרא

שותפה בתהליך: אור אשכנזי

מחקר אמנותי: מיכל בן יהודה

ייעוץ הסטורי ומחקרי:

אליזה פרנקל

 

משך היצירה:

35-40 דקות

קיבולת קהל:

עד 60 איש, המופע נע בין חללים

הבמאי והיוצר מיכאל קייט מבקש לשחזר את הסלונים הספרותיים הידועים של סנט פטרבורג; בחלל אינטימי ומזמין, יופיעו שחקנים בין הקהל ויקראו ממיטב השירה הפטרבורגית - הן ההיסטורית והן העכשווית; החיים בעיר שהיא מוקד עלייה לרגל, החיים תחת מצור, החיים כיהודים תחת משטר סובייטי והגעגועים למקום שנעזב. משוררים גדולים וידועים, משוררים יהודים, ומשוררים עכשויים - מנדלשטם, מרשק, אחמטובה, פסטרנק ועוד, בעברית וברוסית.

הסלון הספרותי

יוצר: מיכאל קייט

תיאטרון-שירה

יוצר: מיכאל קייט

שחקנים: טניה חזנובסקי, אריאל קריז'ופלסקי, אילנה סנדלר

עיצוב תפאורה:

ז'ניה שכטר

משך היצירה:

כשעה

האם אתה מפחד מגבהים? האם את זוכרת את המקום בו נולדת? האם חיית תחת משטר דיקטטורי?

בעיר סנט פטרבורג יש למעלה משש מאות גשרים. גשרים קטנים מעץ להולכי רגל, גשרים שהם גם אוטוסטרדה, גשרים נפתחים, גשרים תעשייתיים, גשרים מעוטרים בזהב וביצורים מיתולוגיים. כפי שמספר אחד ממדריכי העיר, שלום בוגוסלבסקי, סנט פטרבורג היא לא עיר שיש בה נהר, אלא נהר שנבנתה סביבו עיר. גשר הוא זה שמאפשר חצייה מגדה לגדה. הוא מאפשר תנועה במקום שקודם היה גבול. גשר חוצה מכשולים, פערים ותהומות. הוא מסמל מעבר, שינוי, חיבור, והשהייה.

היוצרת אדוה ויינשטיין מזמינה את הקהל להשתתף בפעולה פשוטה, פעולה שהיא קצת משחק, קצת כוריאוגרפיה, קצת שיחת נפש, וקצת בליינד דייט. המשתתפים מתבקשים לענות – בינם לבין עצמם – על סדרה של שאלות. בהתאם לכל תשובה, יתבקשו לבצע פעולות צנועות בחלל: למשל, לחצות את החדר מקצה אחד לשני, לצלם תמונה, לספר למי שלידך סיפור ילדות, להושיט את היד קדימה ולחכות. משאלה לשאלה, מפעולה לפעולה, המשתתפים מתבוננים יותר ויותר מקרוב על הגשרים בחייהם, הגשרים שבתוכם, והגשרים שביניהם.

גשר צר מאוד

יוצרת: אדוה ויינשטיין

פרפורמנס בהשתתפות קהל

 

עיצוב סאונד: ארז דסקל

ליווי טקסטואלי: יעל גולן

משך היצירה:

כ-40 דקות

קהל: עד 40 איש

המשפט
מיצב סאונד (כ-12 דקות)

ב1964 בבית משפט בסנט פטרבורג, הואשם המשורר יוסף ברודסקי ב"פרזיטיות".
המדינה סירבה להכיר בעבודתו של ברודסקי כמשורר, כיוון שלא השתייך לאיגוד ספרותי והיה חסר השכלה רשמית. אחרי הליך חקירה קבעה המדינה כי  משורר זה, שעתיד לזכות בפרס נובל לספרות, אינו תורם לחברה; ברודסקי נשפט ל5 שנות מאסר ובסופו של דבר אולץ לעזוב את ברית המועצות.

הפרוטוקולים הלא רשמיים שהשתמרו מהמשפט נשמעים ביצירה זו מפיהם של שחקנים מוקלטים, ומציעים קריאה של המשפט כתאטרון אבסורד, וכעדות למנגנוני השליטה הרחבים והעמוקים של השלטון הסובייטי בחיי האזרחים בברית המועצות.

 

זיכרון הוא כמו זנב

וידאו ארט (כ-8 דקות)

החיים בברית המועצות תועדו לרוב על ידי גורמים מורשים בלבד; מעטים יכלו להרשות לעצמם לתעד את עצמם או את משפחתם בצורה אישית. ביצירה זו, חומרי ארכיון פרטיים ונדירים נאספים יחד לחקירה של זכרונותיהם של העולים מברית המועצות המתגוררים בישראל. על רקע הצילומים המשפחתיים האישיים, היום-יומיים, נשמעים חלקים ממאמרו האוטוביוגרפי של המשורר הפטרבורגי יוסף ברודסקי, ״פחות מאחד״. ברפלקציה עצמית, מעלה ברודסקי שאלות על טיבו של הזיכרון ועל הסיבוכים הנובעים מהפקדתו במדינה כמו ברית המועצות.  ההתמקדות בזכרון האישי משמשת ניגוד לתודעה שלא החשיבה את האינדיבידואל וראתה רק את ההמון. בתוך האפרוריות וההומוגניות של החיים של סובייטים, מאמרו של ברודסקי מחפש את היחידה הקטנה ביותר, האדם.

שני חלקי העבודה נוגעים, כל אחד בדרכו, במתח שבין חיי האדם הפרטי לבין המערכת השלטונית הדכאנית שתחתיה הוא חי. כתביו של ברודסקי חודרים לעומק החוויה האנושית, מתארים את אהבתו לעיר שבה נולד ולאנשיה, ואת הנפתולים והשבריריות של הזכרון האנושי - הם העדות המובהקת ביותר לנצחון הרוח האנושית על הדיכוי.

זכרון הוא כמו זנב

יוצרת: ענת וובנובוי

מיצב סאונד ווידאו-ארט

 

עורך וידאו ארט: גדעון לצמן

תרגום טקסט משפט לעברית: יגאל ליברנט

 

קיבולת קהל מוערכת -

תלוי חלל - כ7-12 אנשים

סנט- פטרסבורג וישראל חולקות עבר והווה דרך אדמת הביצות שעליה נבנו, ובשתיהן רוחשת עד היום סכנה; בין אם מבטן האדמה חסרת היציבות, ובין אם מהסביבה. העבודה נוגעת בערבוב בין סכנה לבית: במרכז היצירה ציור ענק של נוף ביצות, שעולה ויורד, כמו מפלס המים, לפי קצב משתנה. סביב הציור מוצבים ארבעה מיקרוגלים ובהם כריות כוסמת בצורת ספינות מלחמה רוסיות, הנראות לאורו של המיקרוגל.

Battleships

יוצרת: שיר לייב

מיצב

 

תפירת ספינות:

מעיין (מאשה) זלוטקין

ארדואינו ובקרה:

עוז מלול

טיימרים: יובל קדם

דרפירובקה

Драпировка

Drapirovka

יוצרות: אריאל בלונדר 

ושירה שובל 

מיצב אינטראקטיבי

ביקור ראשון בעיר סנט פטרבורג והמצלמה לא מפסיקה לעבוד.

אלבום מלא צילומים - וילונות.


וילונות מהודרים מתקופה של מלוכה ועושר, עשירים בקפלים ובבד, וילונות שמלבישים את החלונות והחדרים, מלאי הוד והדר. עודף הבד. היתירות, הנדיבות, הבזבזנות, השפע, הרכות. השכבה שמעבר לפונקציונלי, שהיא התרבות.

 

העבודה המוצגת הינה וילון אירופאי גדול מימדים ומונומנטלי.

זהו אלמנט טקסטילי עשיר, עתיר בד ושעות עבודה, אשר עשייתו מצריכה עבודת אומן מוקפדת ומקצועית. בעצם נוכחותו במרחב, הסגנון, ההידור והמורכבות שלו, מהווה הווילון שיבוש למרחב הפנים הישראלי המוכר לנו: חשוף, ישיר, נטול קישוט, ללא פילטרים.

הווילון, המתופעל בשגרה באמצעות מערכת מנועים מסונכרנת בדיוק מירבי לכיווץ מתואם וסימטרי ולחשיפה של החוץ, מקבל שיבוש באמצעות שליטה א-סינכרונית במנועים השונים, המייצרים כיווצים מקומיים, מורפולוגיה ״מעוותת״, חשיפה לא מבוקרת. בהפעלה המקוטעת של מנועי הגלילה, נוצרים קפלים לא מסודרים, לא מתוכננים, תמונה ״לקויה״.

 

לתמונה "לקויה" זאת מצטרפות מילים ומושגים מהמרחב הביתי, מילים המתארות אובייקטים חומריים נפוצים בדירות שונות בארץ. דרך המילים המתגלות עם ויסות הוילון, אנו נחשפים לתרבות החומרית המקומית, אשר מכילה בתוכה סממנים של אירופה הקלאסית המאפיינת בתים של עולים רבים מבריה"מ לשעבר, לצד סממניים "צבריים" נפוצים.

 

מה ניתן ללמוד מכל אחד מאיתנו דרך התבוננות בחפצים הביתיים שלנו?

אילו פריטים הגיעו במזוודה ומצאו בית חדש במדינה חדשה?

ואילו פריטים התווספו לביתנו כמעט בלי ששמנו לב לכך?

מקורוק הוא פרויקט מוזיקלי ארצי (ועולמי), המפגיש יוצרים צעירים עם המוסיקאים המובילים בישראל ועם מנחי בית מדרש, לתהליך יצירתי של כתיבת שירים מקוריים ועכשוויים השואבים השראה ממקורות התרבות היהודית. בהופעה יציגו 12 מוזיקאים את שיריהם המקוריים, המשלבים את הזהות היהודית, הבריה"מית והישראלית.

מקורוק סנט פטרבורג

ליווי, הפקה ועיבוד מוזיקלי: מיקי שביב

מנחי קבוצה: משה ולדמן ואלכסנדרה מנדלבאום

בשיתוף עם: מיזם מקורוק ובית המדרש אלול ע"ר

מופע מוזיקלי

אליזה פרנקל סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. ילידת סנט פטרבורג. עורכת את התזה שלה על רגשות פרטיים וקלקטיביים בשדה הזיכרון הפוסט סובייטי. עבודת התזה שלה כללה מחקר שטח העוסק בפרויקט "הכתבות האחרונה" שהינו "סימון זיכרון" על בתיהם של יהודים ואזרחים סובייטים בכלל מסנט פטרבורג שנשלחו למחנות ע"י השלטונות הסובייטים.

 

בהרצאתה היא תדון בשאלות כגון כיצד מתרגמים זיכרון קולקטיבי בהגירה? מהם פעולות ההנצחה בסנט פטרבורג ובישראל? כמו כן, תספר את סיפורם האישי של משוררים מ"ליל רצח המשוררים הפטרבורגים" , תשתף בפרויקט זיכרון עכשווי "הכתבות האחרונה" להנצחת האנשים היהודים והלא יהודיים שנרצחו בטיהורים הסטליניסטי ותאתגר את הקהל בדיון לאופנים לשמירת הזיכרון בקרב מהגרים יוצאי בריה"מ היום בישראל.

זיכרון בהגירה

מרצה: אליזה פרנקל

בשיתוף פע"ם בישראל - פרויקט למחקר וחינוך על חיי עולים ומהגרים בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הרצאה

אלקס ריף, משוררת ויזמת חברתית, מספרת מחוויותיה כילדת ״דור 1.5״: בין הבית הסובייטי למציאות הישראלית, בין החלום, שברו והגשמתו מחדש.  אלקס תלווה את השיחה בהקראה מספר שיריה הראשון ״טפשונת משטרים״, שראה אור באוקטובר בהוצאת ״פרדס״.

טיפשונת משטרים

הרצאה

מרצה: אלקס ריף

משך ההרצאה: כ-40 דק'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Look הוא שם קיצור לבצל ברוסית.

ההצבה הפרפורמטיבית של תיאטרון קליפה מתרחשת בחדר מלא בקילוגרמים רבים של בצל. המופיעים פועלים במערך עבודה המדמה פס יצור, אך זהו פס יצור משובש, דו כיווני, של עיטוף בצלים בשכבות נוספות מחד וקילופם עד לפירוק מוחלט מאידך: בחלקו האחד של פס היצור, עוטפים המופיעים בצלים פשוטים בנייר זהב ומוסיפים להם שכבה נוספת, בעלת מראה יקר ונוצץ. הבצלים הזהובים נאספים לקונסטרוקציות המזכירות את כנסיית הגואל שעל הדם, אחד המונומנטים הארכיטקטוניים הידועים בפטרסבורג.

בחלקו השני של פס היצור, המופיעים מקלפים את הבצל, דומעים ומפשיטים אותו עד להכנת המאכל הידוע כמאכל עוני - מרק בצל פשוט.

 

העבודה נוצרה לזכרו של מייסד קבוצת קליפה, דמיטרי טולפנוב - אומן פטרבורגי שפעל רוב שנות בגרותו בישראל והלך לעולמו ב-2015. בנערותו, דמיטרי היה חלק מצוות תלמידים שסיימו בהצטיינות את בית הספר המקצועי לסיתות אבן וחקק במו ידיו את אותיות השיש המופיעות תחת כיפת הזהב בכנסיית הגואל שעל הדם, ששופצה בתחילת שנות ה-80. במידה מסויימת, פס הייצור בעבודה מהווה גם סוכת אבלים. כמות הבצלים בהצבה לא מאפשרת לאף עין להשאר יבשה.

 

מעבר להיות העבודה לזכרו של דמיטרי, העיסוק בבצל, הירק הכל כך פופולארי ברוסיה, הצומח גם בקור, נוגע בשלל תמות הקשורות לפטרבורג; העושר המוזהב לעומת העוני המרוד, העיסוק הסיזיפי בקילוף ובכי, בזכרון המצור הממושך על העיר וזכרון בנייתה, המהירה, האכזרית. רבבות הקליפות המוטלות על רצפת החדר עליהן נבנות כיפות הזהב כמו רבבות גופות הפועלים עליהן נבנתה העיר.

 

הקהל מוזמן לצפות ולהשתתף בהצבה במספר דרכים, לפי בחירתו.

ניתן לצפות במהלך הכוריאוגרפי-אבסורדי של פס הייצור מרחוק, מבלי להתקרב לסביבת עיטוף וקילוף הבצלים, כפי שצופים במיצג שאינו בימתי.

ניתן להכנס אל המתחם בו תוצג העבודה ולחוות אותה באופן פאסיבי יחסית - לשאוף את ריח הבצל החזק, לבחון את פעולותיהם ותנועותיהם המדויקת של המופיעים, לטעום ממרק הבצל שהם מכינים, לבכות בדמעות בצל ולדרוך על הקליפות הלבנות המכסות את הרצפה כמו שלג מלוכלך.

 

אלו שירצו לחוות תוך פעולה יוזמנו להצטרף אל פס הייצור ולהחליט אם להיות בין העוטפים או בין המקלפים. החלטה זו וסיבות הבחירה באפשרות אחת או בשניה יידונו עם המופיעים.

 

המופיעים בהצבה הינם חברי קבוצת קליפה ותלמידיו של דמיטרי טולפנוב.

*LOOK (בצל ברוסית)

יוצרת: עידית הרמן

תאטרון קליפה

הצבה פרפורמטיבית / מיצג

משתתפים:

אורין יוחנן, קזויו שיונורי, צבי פטרקובסקי, רפאל האוגס, גבריאל נויהאוס, אלכסנדרה טולפנוב

הפקה:

יותם מיכאל יוגב

משך היצירה: כשעה.

זמן הצפיה והשהיה בחלל יקבע ע״י כל צופה לפי רצונו.

המחזה מתאר בשמונה תמונות את קורותיהם של ארבעה אנשים אשר מגיעים לסנט פטרבורג בנסיבות מסתוריות. שהותם בבית מלון משותף מאפשרת להם, או מאלצת אותם, לשבת יחד כל ערב לארוחת ערב משותפת בה הם מספרים קצת ממה שעשו באותו היום. עם התקדמות המחזה נדמה שהיפוך הלילה והיום, המאפיינים את לילות חודש יוני בסנט פטרבורג, מתעתע בחבורה; מה שנדמה כאור מתגלה כחושך ומה שנראה כחושך מאיר לפתע.

המחזה עוסק בנושא הזהות האנושית והאופנים בהם היא מתקלפת ומתגלה מחדש, ומבקש להציג תמונת מראה של הקיום היהודי ההיסטורי בסנט פטרבורג. מה שנראה כבלימה, רגרסיה או דיכוי מתהפך לאפשרויות חדשות וצמיחה, אך גם להיפך.

המחזה מבקש גם למתוח קו ביקורתי עדין על האפשרות הנוסטלגית, ובודק את גבולותיה של הנוסטלגיה התרבותית הסובייטית.

לילה כיום יאיר

יוצרת: אלכסנדרה מנדלבום

מחזה הקראה בהשתתפות הקהל

יוצרת: אלכסנדרה מנדלבום

דרמטורגית: רות חוף

מפיקה: ברכי ויינשטיין

 

משך היצירה:

35 דקות לסבב

הסבבים מתקיימים במקביל לאורך כל הערב

הקריאה בעברית

קהל:

4 משתתפים בכל שולחן, 7 שולחנות פעילים

העיר סנט-פטרבורג אפופה בענן מיסתורין והיסטוריה רומנטית ומצטיירת כערש התרבות של רוסיה: לא בכדי הייתה ביתם של המשוררים הגדולים של רוסיה ושל הדמויות הספרותיות של ענקי הספרות הרוסית, שעיצבו והשפיעו גם על בניין התרבות הישראלי.

בחיפוש אחר הדמויות ההיסטוריות המזוהות עם העיר עולות נשים מעטות מאוד. העבודה מחפשת להתחקות אחר היסטוריה נשית בעיר סנט פטרבורג, ולראות כיצד אותה היסטוריה פטרבורגית זולגת לתוך המרחב האינדיבידואלי, האישי.

באמצעים של תנועה, סאונד וטקסט, העבודה מייצרת "אתרי נוכחות" חדשים של נשים מההיסטוריה ומההווה של העיר, כדוגמת המשוררת אנה אחמטובה והמהפכנית פאני קפלן. בתגובה למונומנטים ההירואיים המזוהים עם סנט פטרבורג, ניצב הגוף הנשי בקנה המידה האנושי שלו, בדומה לנשים שאנו מנכיחות את סיפורן. במקום אנדרטאות מונומנטאליות, אנו עושות "אתרי הנכחה".

 

בין הנשים בהן מתמקד המופע:

פאני קפלן (1890-1918) אקטיביסטית מהפכנית שהשתייכה ל SRS (Social Revolutionary Party), ב30 באוגוסט 1918 היא ניסתה להתנקש בלנין שהחשיבה כבוגד במהפכה, בעקבות האיסור על מפלגתה מלהתקיים. בעקבות ניסיון ההתנקשות הוצאה פאני להורג ארבעה ימים אחר כך.

אנה אחמטובה (1889-1966) משוררת תור הכסף של הספרות הרוסית וזרם האקמאיזם. הוחרמה בשנות המשטר הסובייטי וזכתה להכרה לאומית מחודשת עם מות סטאלין. אנדריי ז'דונוב, היורש המיועד של סטאלין כינה אותה חצי זונה, חצי נזירה, בשנת 1946 היא הוצאה מאיגוד הסופרים הסובייטים אחרי שהיא הוגדרה כ"משוררת ריקנית, זרה לתרבות העם הסובייטי וסוגדת למערב". בשנת 1987 ייצא לאור ה"רקוויאם" והפך לסמלה של תקופה.

אתרי הנכחה (שם זמני)

יוצרת: דניאל שופרא

מופע מחול

משתתפות:

מעין חורש, משי אולינקי,

דניאל שופרא

שותפה בתהליך: אור אשכנזי

מחקר אמנותי: מיכל בן יהודה

ייעוץ הסטורי ומחקרי:

אליזה פרנקל

 

משך היצירה:

35-40 דקות

קיבולת קהל:

עד 60 איש, המופע נע בין חללים

הבמאי והיוצר מיכאל קייט מבקש לשחזר את הסלונים הספרותיים הידועים של סנט פטרבורג; בחלל אינטימי ומזמין, יופיעו שחקנים בין הקהל ויקראו ממיטב השירה הפטרבורגית - הן ההיסטורית והן העכשווית; החיים בעיר שהיא מוקד עלייה לרגל, החיים תחת מצור, החיים כיהודים תחת משטר סובייטי והגעגועים למקום שנעזב. משוררים גדולים וידועים, משוררים יהודים, ומשוררים עכשויים - מנדלשטם, מרשק, אחמטובה, פסטרנק ועוד, בעברית וברוסית.

הסלון הספרותי

יוצר: מיכאל קייט

תיאטרון-שירה

יוצר: מיכאל קייט

שחקנים: טניה חזנובסקי, אריאל קריז'ופלסקי, אילנה סנדלר

עיצוב תפאורה:

ז'ניה שכטר

משך היצירה:

כשעה

האם אתה מפחד מגבהים? האם את זוכרת את המקום בו נולדת? האם חיית תחת משטר דיקטטורי?

בעיר סנט פטרבורג יש למעלה משש מאות גשרים. גשרים קטנים מעץ להולכי רגל, גשרים שהם גם אוטוסטרדה, גשרים נפתחים, גשרים תעשייתיים, גשרים מעוטרים בזהב וביצורים מיתולוגיים. כפי שמספר אחד ממדריכי העיר, שלום בוגוסלבסקי, סנט פטרבורג היא לא עיר שיש בה נהר, אלא נהר שנבנתה סביבו עיר. גשר הוא זה שמאפשר חצייה מגדה לגדה. הוא מאפשר תנועה במקום שקודם היה גבול. גשר חוצה מכשולים, פערים ותהומות. הוא מסמל מעבר, שינוי, חיבור, והשהייה.

היוצרת אדוה ויינשטיין מזמינה את הקהל להשתתף בפעולה פשוטה, פעולה שהיא קצת משחק, קצת כוריאוגרפיה, קצת שיחת נפש, וקצת בליינד דייט. המשתתפים מתבקשים לענות – בינם לבין עצמם – על סדרה של שאלות. בהתאם לכל תשובה, יתבקשו לבצע פעולות צנועות בחלל: למשל, לחצות את החדר מקצה אחד לשני, לצלם תמונה, לספר למי שלידך סיפור ילדות, להושיט את היד קדימה ולחכות. משאלה לשאלה, מפעולה לפעולה, המשתתפים מתבוננים יותר ויותר מקרוב על הגשרים בחייהם, הגשרים שבתוכם, והגשרים שביניהם.

גשר צר מאוד

יוצרת: אדוה ויינשטיין

פרפורמנס בהשתתפות קהל

 

עיצוב סאונד: ארז דסקל

ליווי טקסטואלי: יעל גולן

משך היצירה:

כ-40 דקות

קהל: עד 40 איש

המשפט
מיצב סאונד (כ-12 דקות)

ב1964 בבית משפט בסנט פטרבורג, הואשם המשורר יוסף ברודסקי ב"פרזיטיות".
המדינה סירבה להכיר בעבודתו של ברודסקי כמשורר, כיוון שלא השתייך לאיגוד ספרותי והיה חסר השכלה רשמית. אחרי הליך חקירה קבעה המדינה כי  משורר זה, שעתיד לזכות בפרס נובל לספרות, אינו תורם לחברה; ברודסקי נשפט ל5 שנות מאסר ובסופו של דבר אולץ לעזוב את ברית המועצות.

הפרוטוקולים הלא רשמיים שהשתמרו מהמשפט נשמעים ביצירה זו מפיהם של שחקנים מוקלטים, ומציעים קריאה של המשפט כתאטרון אבסורד, וכעדות למנגנוני השליטה הרחבים והעמוקים של השלטון הסובייטי בחיי האזרחים בברית המועצות.

 

זיכרון הוא כמו זנב

וידאו ארט (כ-8 דקות)

החיים בברית המועצות תועדו לרוב על ידי גורמים מורשים בלבד; מעטים יכלו להרשות לעצמם לתעד את עצמם או את משפחתם בצורה אישית. ביצירה זו, חומרי ארכיון פרטיים ונדירים נאספים יחד לחקירה של זכרונותיהם של העולים מברית המועצות המתגוררים בישראל. על רקע הצילומים המשפחתיים האישיים, היום-יומיים, נשמעים חלקים ממאמרו האוטוביוגרפי של המשורר הפטרבורגי יוסף ברודסקי, ״פחות מאחד״. ברפלקציה עצמית, מעלה ברודסקי שאלות על טיבו של הזיכרון ועל הסיבוכים הנובעים מהפקדתו במדינה כמו ברית המועצות.  ההתמקדות בזכרון האישי משמשת ניגוד לתודעה שלא החשיבה את האינדיבידואל וראתה רק את ההמון. בתוך האפרוריות וההומוגניות של החיים של סובייטים, מאמרו של ברודסקי מחפש את היחידה הקטנה ביותר, האדם.

שני חלקי העבודה נוגעים, כל אחד בדרכו, במתח שבין חיי האדם הפרטי לבין המערכת השלטונית הדכאנית שתחתיה הוא חי. כתביו של ברודסקי חודרים לעומק החוויה האנושית, מתארים את אהבתו לעיר שבה נולד ולאנשיה, ואת הנפתולים והשבריריות של הזכרון האנושי - הם העדות המובהקת ביותר לנצחון הרוח האנושית על הדיכוי.

זכרון הוא כמו זנב

יוצרת: ענת וובנובוי

מיצב סאונד ווידאו-ארט

 

עורך וידאו ארט: גדעון לצמן

תרגום טקסט משפט לעברית: יגאל ליברנט

 

קיבולת קהל מוערכת -

תלוי חלל - כ7-12 אנשים

סנט- פטרסבורג וישראל חולקות עבר והווה דרך אדמת הביצות שעליה נבנו, ובשתיהן רוחשת עד היום סכנה; בין אם מבטן האדמה חסרת היציבות, ובין אם מהסביבה. העבודה נוגעת בערבוב בין סכנה לבית: במרכז היצירה ציור ענק של נוף ביצות, שעולה ויורד, כמו מפלס המים, לפי קצב משתנה. סביב הציור מוצבים ארבעה מיקרוגלים ובהם כריות כוסמת בצורת ספינות מלחמה רוסיות, הנראות לאורו של המיקרוגל.

Battleships

יוצרת: שיר לייב

מיצב

 

תפירת ספינות:

מעיין (מאשה) זלוטקין

ארדואינו ובקרה:

עוז מלול

טיימרים: יובל קדם

דרפירובקה

Драпировка

Drapirovka

יוצרות: אריאל בלונדר 

ושירה שובל 

מיצב אינטראקטיבי

ביקור ראשון בעיר סנט פטרבורג והמצלמה לא מפסיקה לעבוד.

אלבום מלא צילומים - וילונות.


וילונות מהודרים מתקופה של מלוכה ועושר, עשירים בקפלים ובבד, וילונות שמלבישים את החלונות והחדרים, מלאי הוד והדר. עודף הבד. היתירות, הנדיבות, הבזבזנות, השפע, הרכות. השכבה שמעבר לפונקציונלי, שהיא התרבות.

 

העבודה המוצגת הינה וילון אירופאי גדול מימדים ומונומנטלי.

זהו אלמנט טקסטילי עשיר, עתיר בד ושעות עבודה, אשר עשייתו מצריכה עבודת אומן מוקפדת ומקצועית. בעצם נוכחותו במרחב, הסגנון, ההידור והמורכבות שלו, מהווה הווילון שיבוש למרחב הפנים הישראלי המוכר לנו: חשוף, ישיר, נטול קישוט, ללא פילטרים.

הווילון, המתופעל בשגרה באמצעות מערכת מנועים מסונכרנת בדיוק מירבי לכיווץ מתואם וסימטרי ולחשיפה של החוץ, מקבל שיבוש באמצעות שליטה א-סינכרונית במנועים השונים, המייצרים כיווצים מקומיים, מורפולוגיה ״מעוותת״, חשיפה לא מבוקרת. בהפעלה המקוטעת של מנועי הגלילה, נוצרים קפלים לא מסודרים, לא מתוכננים, תמונה ״לקויה״.

 

לתמונה "לקויה" זאת מצטרפות מילים ומושגים מהמרחב הביתי, מילים המתארות אובייקטים חומריים נפוצים בדירות שונות בארץ. דרך המילים המתגלות עם ויסות הוילון, אנו נחשפים לתרבות החומרית המקומית, אשר מכילה בתוכה סממנים של אירופה הקלאסית המאפיינת בתים של עולים רבים מבריה"מ לשעבר, לצד סממניים "צבריים" נפוצים.

 

מה ניתן ללמוד מכל אחד מאיתנו דרך התבוננות בחפצים הביתיים שלנו?

אילו פריטים הגיעו במזוודה ומצאו בית חדש במדינה חדשה?

ואילו פריטים התווספו לביתנו כמעט בלי ששמנו לב לכך?

מקורוק הוא פרויקט מוזיקלי ארצי (ועולמי), המפגיש יוצרים צעירים עם המוסיקאים המובילים בישראל ועם מנחי בית מדרש, לתהליך יצירתי של כתיבת שירים מקוריים ועכשוויים השואבים השראה ממקורות התרבות היהודית. בהופעה יציגו 12 מוזיקאים את שיריהם המקוריים, המשלבים את הזהות היהודית, הבריה"מית והישראלית.

מקורוק סנט פטרבורג

ליווי, הפקה ועיבוד מוזיקלי: מיקי שביב

מנחי קבוצה: משה ולדמן ואלכסנדרה מנדלבאום

בשיתוף עם: מיזם מקורוק ובית המדרש אלול ע"ר

מופע מוזיקלי

אליזה פרנקל סטודנטית לתואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון. ילידת סנט פטרבורג. עורכת את התזה שלה על רגשות פרטיים וקלקטיביים בשדה הזיכרון הפוסט סובייטי. עבודת התזה שלה כללה מחקר שטח העוסק בפרויקט "הכתבות האחרונה" שהינו "סימון זיכרון" על בתיהם של יהודים ואזרחים סובייטים בכלל מסנט פטרבורג שנשלחו למחנות ע"י השלטונות הסובייטים.

 

בהרצאתה היא תדון בשאלות כגון כיצד מתרגמים זיכרון קולקטיבי בהגירה? מהם פעולות ההנצחה בסנט פטרבורג ובישראל? כמו כן, תספר את סיפורם האישי של משוררים מ"ליל רצח המשוררים הפטרבורגים" , תשתף בפרויקט זיכרון עכשווי "הכתבות האחרונה" להנצחת האנשים היהודים והלא יהודיים שנרצחו בטיהורים הסטליניסטי ותאתגר את הקהל בדיון לאופנים לשמירת הזיכרון בקרב מהגרים יוצאי בריה"מ היום בישראל.

זיכרון בהגירה

מרצה: אליזה פרנקל

בשיתוף פע"ם בישראל - פרויקט למחקר וחינוך על חיי עולים ומהגרים בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הרצאה

אלקס ריף, משוררת ויזמת חברתית, מספרת מחוויותיה כילדת ״דור 1.5״: בין הבית הסובייטי למציאות הישראלית, בין החלום, שברו והגשמתו מחדש.  אלקס תלווה את השיחה בהקראה מספר שיריה הראשון ״טפשונת משטרים״, שראה אור באוקטובר בהוצאת ״פרדס״.

טיפשונת משטרים

הרצאה

מרצה: אלקס ריף

משך ההרצאה: כ-40 דק'

בשנת 1909 התפכח זאב ז'בוטינסקי מאמונתו שהאנטישמיות ברוסיה היא בעיקר נחלת המוני העם הנבערים ולא של חוגי האינטיליגנציה.
ארבעה מאמרים שכתב בעיתונים יהודים בשפה הרוסית במארס ואפריל 1909 זו ואשר מובאים בכרך החדש והשישי בסדרת כתבי ז'בוטינסקי החדשה "מצב האומה ב" חושפים התפכחות זאת.
מאמרים אלו נכתבו בעקבות מפגש של סופרים ואנשי רוח בסלון הספרותי של השחקן הנודע אז חודאטוב. במפגש זה קרא הסופר והמחזאי שלום אש ממחזהו החדש "דם כחול" שעמד לעלות על בימת התיאטרון. הסופר הרוסי ייבגני צ'יריקוב, שנחשב כפילושמי, טען באותו המפגש כי היהודים אינם מבינים את החיים הרוסיים במלואם ולכן אינם מסוגלים לתרום לספרות הרוסית. במאמר "תקרית צ'יריקוב" , ז'בוטינסקי יוצא נגד צ'יריקוב ואנשי רוח רוסים נוספים שיצרו "אנטישמיות תרבותית" ומובילים להדרת היהודים מן התרבות.

על מאמר זה ונוספים מתוך כרך "מצב האומה ב" המספרים על מערכת היחסים בין היהודים לרוסים בחוגי האינטיליגנציה הרוסית בסנט פטרבורג וברוסיה יספר בהרצאתו ד"ר מרדכי נאור, סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל.   

כתבי זאב ז'בוטינסקי 

מרצה: דר' מרדכי נאור

זאב ז'בוטינסקי – על היהודים בסלונים הספרותיים בפטרבורג
בעקבות הכרך החדש מכתבי ז'בוטינסקי "מצב האומה ב"

הרצאה